מהדורת אוקטובר 2010
"דוד שילמן למד משחק ב"בית צבי" וב"תיאטרון החדר" (אצל אמיר אוריין). מאז שנת 1998 עובד כשחקן מקצועי בתאטראות שונים.
בשנת 2002 החליט לנסוע לברצלונה כדי לחקור את הדמות של דון קישוט ולהופיע עם מופע רחוב שיצר בהשראת הדמות. כשחזר ארצה החליט לבנות מופע המתבסס על הדמות הקלאסית.
כשהגיע למסקנה שדון קישוט המודרני מיוצג לדעתו ע"י אנשי איכות הסביבה מוכנים לשכב מול טרקטורים המאיימים לעלות על שדה רקפות וכד´, אנשים עם אידאולוגיה חזקה ואמונה בצדקת הדרך שבשינוי באורח החיים והעלת המודעות על הסביבה - יכולים להציל את העולם. ידע שזה מה שהוא רוצה לעשות.
וכך נולד "מיחזורו של דון קישוט" (בבימויו של ג´וליאן שגרן). ההצגה עוסקת בדון קישוט ש"קפץ" לימינו ומגלה, בעזרת הקהל, שהעולם מאוד השתנה ב-400 שנה האלה והמלחמות המודרניות שלו הם בזיהום האדמה, האוויר, הים וזיהום המוח (הגורם לנו לקנות דברים שאנחנו לא באמת צריכים).
כל התפאורה והדמויות הנוספות עשויות מחומרים ממוחזרים ושימוש חוזר בדברים שברושם הראשוני נראים כזבל, כך מצליחה ההצגה להציג את הנושאים המדוברים בצורה ויזואלית, מילולית וע"י שירים, דיונים עם הילדים וכמובן עם
המון הומור.
בעקבות ההצלחה של ההצגה הראשונה והביקוש הרב, החליט להביא עוד הצגה ירוקה לעולם וכך נולדה "מה עם המים?". המספרת על שוליית פרופסור כל יודע היוצא למסע בעקבות המים שנגמרו בברז.
גם כאן ניסו, דוד שילמן, ג´וליאן שגרן והצוות האומנותי, להביא את המרכיבים המוצלחים של ההצגה הראשונה – חינוך סביבתי ע"י הומור, שירים, בובות (הנותנות את החופש להתקרב עד כמה שניתן על הבמה לאופי של סרט מצוי וסיפור טוב).
שתי ההצגות מיועדות לגילאי 4-12 ולכל המשפחה.
ההצגות מציגות בכל הארץ בבתי ספר, מתנס"ים, פסטיבלים ירוקים וישובים שונים.
הדבר המדהים הוא שהתגובות אוהדות בכל הגילאים – הקטנים מתרשמים מהויזואליות של התפאורות, המוזיקה האיכותית וההומור. ואילו הגדולים יותר והוריהם מבינים גם את הרבדים שבהם המחזות כתובים.
בתום ההצגות ילדים מביאים חתיכות של אשפה שאספו ואומרים שגם הם רוצים לעזור להציל את העולם. או פשוט נהנים לצחוק ולהבין עד כמה שהם בעצם יודעים כבר בנושא האקולוגי כי הם יכולים ללמד את גיבור ההצגה.
דוד שילמן מאמין שבעזרת ההומור מצליח "לפתוח את ליבם" של הילדים ולשכנעם לעזור להציל את חלקת האלוהים הקטנה שלהם, מה שבעזרת הפחדות אפשר רק "לסגור" את
הלב.
דוד מנסה ליישם לפחות חלק מהדברים אליהם הוא מחנך דרך ההצגות שלו. לדוגמא, אין לו קומפוסטר בבית (בקומה השלישית) ולא תמיד קל למיין את כל האשפה. אך מקפיד לזרוק את הבקבוקים ומוצרי הנייר לפחי המיחזור. חוסך במים (אוסף את המים במקלחת – עד שמגיעים החמים וסוגר את הברז בזמן ההסתבנות, כך גם בשטיפת הכלים. כמובן, הרכיב חסכמים למרות שהקפדה על פתיחת הברז רק במידה הרצויה גם חוסך המון ועוד.
דוד גם מאמין במדיניות "היד השנייה" – מה שאני לא זקוק לו יותר יכול להיות אוצר למישהו אחר וכך גם לגבי. דבר זה חוסך הרבה הטמנת "אשפה" הנובעת מתרבות הצריכה.
ב"שילמן הפקות" יש עוד ארבע הצגות נוספות באופי ליצני, רחוב והומוריסטי (פרטים באתר.)
בשנתיים האחרונות דוד עובד בבי"ח "מאייר" (ביה"ח לילדים של "רמב"ם", חיפה) כליצן רפואי מטעם ארגון "רופאי חלום". פעמיים בשבוע מגיע למחלקות הילדים ומנסה להקל על השהות של הילדים החולים והוריהם בסביבה הכ"כ לא טבעית הזאת. עם הכאבים, הפחדים והגעגועים למשפחה ולחברים שלהם בשגרה המוכרת להם. העבודה קשה ומאתגרת. בכל יום, כל מחלקה , כל חדר וכל מיטה אפשר למצוא את הילד שיצליח לעקוף את שכבות המגננות שצ´וצ´ו הליצן יצר לעצמו במשך השנים בכדי להתמודד עם המראות הקשים של ילד שכואב לו נורא והפרידה מילדים אהובים שלא הספיקו הרבה בחיים שלהם.
מקומו של הליצן בסביבה כל כך עוינת ולא טבעית לילד, עושה פלאים. לפעמים כבריחה רגשית, לפעמים כפורקן של הומור או כ"כותל מערבי" שאפשר לדבר איתו ולפעמים עוזר לצוות הרפואי לבצע פרוצדורות מכאיבות ללא חומרים מטשטשים. העבודה קשה ומאתגרת אך גם מתגמלת מאוד.
אי אפשר לתאר את האושר שגורם חיוך של ילד שאך לפני רגע בכה וצרח מכאבים. ואת מבט התודה של ההורה שהיה במצוקה.
החלום של דוד הוא לראות את הדור הצעיר וההורים שלהם משתפים פעולה בשינוי דרך החיים כך שהאני לא יותר חשוב מהסובב אותי. למעשים שלי יש השלכות ואם נלמד לחסוך ולהתאפק עם דחפים של "אני רוצה חדש" או "בא לי לנסוע עם הג´יפ שלי על קו החוף" או "בלי שלוש אמבטיות ביום אני לא בן אדם".
אם כל אחד מאיתנו ישמור על חלקת האלוהים הקטנה שלו נוכל להמשיך ליהנות מכל הטוב שהעולם מציע לנו."
