הגרסה הראשונה שלי להצגה של דון קישוט הייתה כמו שסיפרתי על התכונה החזקה של דמות האביר – מושא המוביבציה ליציאה לכל הרפתקאותיו – האהבה.
דולצינאה (דולסה = מתוק. דולצינאה = מתוקתי) מטובוסו הייתה האהובה אליה הקדיש האביר את נצחונותיו.
האישה המקורית לא הייתה סמל היופי, אבל בעיניו של המאוהב הספרדי – היא היפה בנשים. ואבוי למי שיפגע בשמה הטוב.
אז בהצגה שמרטין הבמאי ואני בנינו, החלטנו להתרכז ביכולת של האביר להתאהב בכל אישה בקהל ולומר לה מילות שיר שנכתב במיוחד עבורה.
ואם במקרה ליד האישה יש גבר – להזמין אותו לדו קרב. על ליבה של האישה היפה!
במהלך השבוע עשינו חזרות ובימי שישי הייתי יוצא לפגוש את הקהל בכיכר דיזינגוף בתל אביב.
בין שנת 2000 ועד 2004 קיבלה עובדת העירייה ידידה בר צבי את פרוייקט של להחזיר את רחוב דיזינגוף להיות הרחוב המרכזי מבחינה תרבותית, של העיר תל אביב.
הופענו עם קבוצת תאטרון פנים בכיכר, בכל יום שישי במשך כל אותם 4 השנים.
היה גם קהל מזדמן שראה לראשונה את המופע, אבל היה לנו קהל נאמן של משפחות שהיו מגיעים בכל יום שישי בצהריים, לצפות במופע המלהיב.
התגובות לגרסה הראשונה שבניתי עם מרטין היו טובות. הקהל מאוד נהנה. אבל אני הרגשתי שזה עדיין לא זה.
החלטתי לשנות כיוון.
הבנתי שאני מנסה למצוא את דון קישוט ההוא, מן הסיפור של סרוונטס.
זה לא היה נכון.
החלטתי שאני צריך למצוא מי היה דון קישוט, אם היה חי כיום. בימינו.
הבנתי שאם דון קישוט היה איש בעל תודעה עמוקה של לעזור.
היה אדם בעל יכולת לראות את המציאות דרך העיניים שלו – ולא חשוב מה יאמרו לו האחרים.
הוא ידע שהוא, הקטן, יכול לשנות את העולם. להציל אותו…
דון קישוט של היום הוא פעיל סביבתי!!!
ואז הבנתי מה הכיוון שלי.
המשך בשבוע הבא!!
—————————————
בכל בלוג אמשיך לספר עוד על קורותיי עם דון קישוט ומה נהיה מהחברות שלנו.
בפרק הבא אספר על הגרסה הראשונה שלי להצגת דון קישוט.
אם פספסתם את הפרקים הקודמים –
בתמונה, מההופעות הראשונות שלי עם דון קישוט בכיכר דיזינגוף, שנת 2003.
