אחרי כמה חודשים שהתנסיתי עם דון קישוט ברחובות תל אביב, החלטתי לעבור לצעד הבא.
בשנת 2002, הייתי נחוש ללכת עם האהוב שלי – להרפתקה אדירה, בספרד.
מכרתי כל מה שהיה לי, התפטרתי מכל תאטרון שעבדתי איתו, נפרדתי מהחברים והמשפחה בארץ ועליתי על המטוס… לברצלונה.
רק אני ודון קישוט.
נסענו לתקופה של בין שבועיים – לכל החיים… (כי שבועיים זה חופשה וכל החיים…).
לקחתי מזוודה גדולה מאוד שבו יכנס הראש של הסוס, וכל מיני בדים וציוד שחשבתי שיוכל לעזור לי לבנות את החלום – בברצלונה.
התאכסנתי בבית של הדודים שלי בברצלונה (נכון, זה מאוד עוזר להגשים חלומות כשיש לך דודים בברצלונה…)
החלטתי שאני מוכן לעבוד בכל עבודה כדי לקבוע את המקום שלי בארץ החדשה.
לכן נכנסתי לעבוד בחברת גינון. היינו 3 – פאקו, הבחור הספרדי שהיה הבעלים של החברה, יהונתן, בחור ישראלי, יוצא קיבוץ כמוני, ובמקרה גם שירת איתי בצבא…
היה כיף לעבוד את האדמה, להכיר צמחים וטכניקות עבודה מטורפות. עבדנו כל כך קשה, שבשבועיים הראשונים הייתי נרדם בארוחת הערב אצל הדודים שלי כמו ילד קטן. עד שנכנסתי לכושר עבודה.
אבל כמה שנהנתי עם פאקו ויהונתן, החלום שלי לא היה הגינון אלא להופיע עם האהוב שלי – דון קישוט!
לכן, התחלתי לעשות מחקר שטח. יצאתי לרמבלס ודיברתי עם אומני הרחוב. הם סיפרו לי על גנבי ה"כובע" – עושים כאילו שמים לך מטבע ובורחים עם כל הכסף שהרווחת.
סיפרו לי מה צריך כדי להופיע במדרחוב הכי מפורסם בברצלונה ונתנו לי את ברכתם.
במשך חודשיים וחצי, אחרי שסיימנו את העבודה בגינון, הייתי נשאר עם פאקו לבנות את הסוס.
80 קילו ברזלים עם המצאות ופיתוחים שלנו שיראה כמו סוס, יהיה נוח לעבודה (פחות לסחיבה במטרו… ) ויהיה מרשים ביותר.
התוצאה הייתה כל כך טובה, בולטת גם בין הפסלים הכל כך מושקעים ומקצועיים שהיו לצידי לאורך השדרה המפורסמת, שממוצע הכספים שהיינו מקבלים ב"כובע", דון קישוט, רוסיננטה (הסוס) ואני, היו פי 3 ממה שכל פסל אחר קיבל לשעה!!
אז במהלך השבוע הייתי עובד בגינון ובסופי השבוע – ברמבלס!!
אחרי חצי שנה נאלצתי לחזור לארץ כי לא חידשו לי את הויזה ומי שמכיר אותי – אני תמיד פועל במסגרת החוק. רק ככה אפשר להצליח ולהתקדם.
—————————————
המשך יבוא…
בשבוע הבא אספר על הנחיתה שלי עם דון קישוט חזרה בארץ.
