כתבה מטור "יוצאות קבוע".
אמצע כיכר דיזינגוף בתל אביב, אחר צהריים חורפי ונעים באמצע השבוע, קבוצה של ילדים ומבוגרים, ההולכת וגדלה, מתכנסת לצפות בדון קישוט, שהלך לישון לפני 400 שנה והתעורר לו לפתע בלב תל אביב.
מכוניות, כבישים,אנשים בבגדים מוזרים ובעיקר הרבה לכלוך מקבלים את פניו של מי שנלחם בתחנות רוח, משוכנע שהן מפלצות ענק.
שלוש הילדות שלפניי מרותקות לחלוטין אל האיש המוזר הזה, ש-400 שנה לא שינו אותו, והוא יוצא למלחמה בשקיות פלסטיק בעזרת מקל של מטאטא.
דוד שילמן, הכותב, המפיק והשחקן,מגיע בכל שבוע לכיכר, מעמיד תפאורה מינימאלית, הכוללת לוח המכוסה בזבל ופח אשפה, פורש שתי מחצלות ומופיע.
הוא מביא עימו את אנג'לינה ג'ולי בתפקיד דולציניאה אהובתו, שיחד איתו מבכה את הפיכת העולם למקום מזוהם, ואף פוגש בדג בתוך הים, שמספר לו כמה הזדהמו מי הים.
"איכס", זועקות השלוש במקהלה.
צינור ענק מתקרב מאחור אל דון קישוט המשתכשך במי הים ופולט לעברו את כל מה שהזרימו אליו תושבי האזור.
"זה ממש מגעיל" מציינת הראשונה.
"זה נייר טואלט", מגלה השנייה תבונה.
"זה קקי!!" מתעלה השלישית על חברותיה.
או.קיי, הבנתי,עד כאן.
אז כן, המסר עבר, העולם מלוכלך ובגללנו.
מה אפשר לעשות ?
לא ללכלך, לנקות ולמחזר.
וכך,אחרי שהצליח לפזר כמויות ענק של ניילון ונייר מסביבו, קורא שילמן לילדים שיבואו לעזרתו, ולפינאלה כולם ביחד אוספים את הזבל לפח.
בימוי וכתיבה : ג'וליאן שגרן.
משחק, כתיבה והפקה : דוד שילמן.
כיכר דיזינגוף, כל יום שלישי ב 16:00 ובתיאטרון חולון
