אני חושב שאני כבר בשל לספר לכם על הרומן הכי ארוך שהיה לי בחיים. והוא עדיין נמשך. עכשיו זה כבר ברור שזאת אהבה אמיתית. בסדרת פרקים אספר לכם איך כל הרומן שלי התחיל עם מי שבזכותו הקמתי את הסביבטרון לפני 15 שנים. נכון שהאהוב שלי לא צעיר, כבר עבר את ה- 400, אבל הוא אף פעם לא התהדר בכך שהוא צעיר, ספורטיבי או שרמנטי... אבל הוא מאוד רומנטיקן. כותב שירים ואוהב לריב. רב עם כולם... ותמיד מפסיד. מי שהכיר בינינו הוא מיגל. מיגל דה סרוונטס. לאהוב שלי קוראים - דון קישוט! תמיד אהבתי את הדמות של דון קישוט. הוא בשבילי הליצן האולטימטיבי - - אף אחד לא יגיד לי מה אני רואה. - תמיד רוצה לעזור... בדרך שלי... - כדי להגיע למטרה אני מוכן ללכת דרך קירות. - אם כולם צוחקים ממני - זה מחמיא לי. - כל מה שאני עושה הוא בשם האהבה. - אני יודע שאני יכול להציל את העולם. אם רק אחליט. - הדמיון הוא מציאות והמציאות היא דמיון. - מה שכתוב בספר ההרפתקאות הוא מציאות.
בשנת 2002 התחלתי לחקור על הדמות, מי זה? האם פרי דמיון או היתכן שבאמת היה אדם חולמני כזה? בניתי לי תלבושת, שכרתי בובנאי מוכשר שיבנה לי ראש של סוס והתחלתי לחקור אודותיו, בדרך שלי - ברחוב. באותה תקופה הופעתי במופע רחוב שנהיה קלאסי - "תאטרון פנים". בכל יום שישי במשל 4 שנים (עד 2004) הופענו בכיכר דיזינגוף. בין ההופעות שלי עם תאטרון פנים, יצאתי עם דון קישוט, לפגוש את האנשים. בדקתי איך אני, כדון קישוט מגיב לטיפוסים השונים. לסיטואציות. בדקתי מה הרצונות שלי כאביר חולמני. מה היחס שלי אל האנשים השונים, אל הנשים... (דון קישוט היה מחזר לא קטן... כותב פואמות רומנטיות). האנשים לא יכלו להישאר אדישים לטיפוס שמגיע רכוב על סוסו, רוסיננטה. הבנתי שאני אוהב את דון קישוט. וזאת התחלה של ידידות ארוכה... וטובה. המשך יבוא....
