הולכים לאיבוד בין מים לחול
(כתב: גיא מירון)
הכל התחיל בתור עוד אירוע מלבב וממוחזר במיוחד והפעם בכניסה לאגם חבוי בין דיונות חול, במרחק קילומטרים ספורים מהעיר ראשון לציון. בפעילות מחויכת לימודית ומשזפת חידדנו את המודעות לגבי דרכי השימוש בפחי הזבל השונים
פח כתום – מכלים, פח כחול – ניירות ופח חום – לשאר הזבל. גם אנחנו לפעמים שוכחים 🙂
השליחות כמעט והגיעה לסיום ורצינו להיפרד לשלום ממנהלת האירוע .
משום שלא הייתה בנמצא שלחנו שחקן אמיץ, בשם גיא, למשלחת חיפוש.
גיא ראה שתי ירידות לאגם אחד מצד שמאל ואחת מצד ימין. שתי הירידות תלולות ודורשות הליכה קצרה כדי להגיע לשפת האגם.
הירידה הימנית הובילה למרכז האירוע ולכן בחר דווקא בה (או בגלל העובדה שעצים נתנו צל טבעי ומחבוא מהשמש).
לאחר חיפוש קודח אחרי המנהלת החמקמקה, החליט לנסות להקיף את האגם בכדי לוודא סריקה מקיפה. מה שגיא לא ידע הוא מה גודלו של האגם. וגודלו מסתבר גדול. יותר נכון לומר, ענק.
גיא כמובן הלך…. והלך…. והלך… עד שלא ראה נפש חיה באופק.
העקשנות מנעה ממנו לחזור על צעדיו רק מתוך תקווה שהשביל יתעקל בסופו של דבר שמאלה אל מסביב לאגם. ולבסוף הכביש אכן התעקל. הוא לא ממש ציפה להגיע דווקא למקום כזה, מנחת מסוקים ומטוסים קלים.
בשלב הזה היה חשוב והכרחי לומר נואש וצוות החילוץ בהנהגתה של מירי, אשת חיל והשחקנית הנוספת, באו לחלץ את גיא מחולות ראשון לציון הלוהטים וחסרי הרחמים.
בתמונות אפשר לראות את רכב החילוץ מאתר את גיא על השביל.
הוא דווקא חשב שאם כבר נמצאים ליד מנחת, אולי עדיף לחזור במסוק
